החלטה בתיק ע"א 4177-02-12

בקשה לביטול פסק דין הדוחה את ערעור המבקשים עקב אי הפקדת ערבון.

פסק הדין נשוא הערעור קיבל את גרסת המשיב כי המערער 1 מכר לו רכב, והורה על רישום הבעלות ברכב על שם המשיב. בית המשפט קמא דחה את גרסת המערערים שהכחישו את מכירת הרכב למשיב וטענו כי הרכב נמכר על ידי המערער 1 למערער 2.

קודם למתן פסק הדין נדחתה בקשת המבקשים להפחתת סכום הערבון. משלא הופקד הערבון בסך 15,000 ש"ח במועד, נרשם הערעור לדחייה. המבקשים ביקשו ארכה וקיבלו ארכה כמבוקש עד ליום 26.4.12, אך גם במועד הנדחה לא הופקד הערבון. לאחר כל זאת ניתן ביום 8.5.12 פסק דין הדוחה את הערעור עקב אי הפקדת הערבון.

בבקשה שהוגשה ביום 4.6.12 ביקשו המבקשים לבטל את פסק הדין. לטענתם בא כוחם הודיע להם לאחר הגשת הערעור כי סכום הערבון נקבע לסך של 5,000 ש"ח, הם הכינו ומסרו לו שיק בנקאי, ורק לאחר מכן נודע להם כי הערבון לא הופקד, ואילו היו יודעים על כך, היו מפקידים את הערבון.

לדבריהם נפלו קורבן להתנהגות לא ראויה של בא כוחם, ולכן יש להתחשב בהם ולבטל את פסק הדין על מנת שלא תקופח זכותם להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא.

לאחר שעיינתי בתגובת המשיב ותבשובה לתגובה החלטתי כי אין מקום לקבלת הבקשה.

גרסת המבקשים כאילו מסר להם בא כוחם מידע מטעה בדבר סכום ערבון נמוך מזה שנקבע, וכי לא הפקיד שיק בנקאי שמסרו לו, איננה נשמעת סבירה כלל ועיקר, ואיננה נתמכת בראיה ממשית. אינני רואה כל סיבה סבירה כי עורך דינם של המבקשים ימסור להם מידע לא נכון. הוא זה שהכין את כתב הערעור המפורט, הוא זה שהגיש את הבקשה להפחתת הערבון, הוא זה שהגיש גם בקשה להאריך את המועד להפקדת הערבון ב-7 ימים, דהיינו נראה בעליל כי פעולותיו נעשו עבור המבקשים ולטובתם. יתרה מזו, השיק הבנקאי אשר את צילומו צירפו המבקשים לתשובה לתגובה הוא שיק לפקודת בא כוחם, וטענת המשיב כי יכול ושיק זה נועד לתשלום שכר עורך הדין נשמעת סבירה. לפיכך, ולא רק מאחר שהמבקשים לא צירפו תצהיר לבקשתם אלא רק לתשובה לתגובה, יש קושי רב לקבל את גרסתם לסיבת אי הפקדת הערבון.

יצויין כי בשום מקום בבקשתם לא ציינו המבקשים כי הם נכונים להפקיד את הערבון בסך של 15,000 ש"ח (להבדיל מהסך של 5,000 ש"ח אותו הכינו לטענתם).

עיינתי גם בכתב הערעור ובפסק הדין נשוא הערעור על מנת לבחון את סיכויי הערעור.

נוכחתי לדעת כי פסק הדין מבוסס על ממצאי מהימנות ברורים אותם קבע בית המשפט קמא, כאשר מתווספת  לכך הימנעות המערערים מהבאת ראיות שהיתה חובה להביאן על מנת לתמוך בגרסתם, וכן אי מתן הסבר להימצאות צילום ת.ז. של המערער 1 בידי המשיב עליה נרשמו פרטים של מכירת רכב על ידי המערער למשיב (לא די בטענה כי בידי המערער 1 היתה אותה עת ת.ז. חדשה, ויש לזכור כי המערער 1 טען כי אינו מכיר את המשיב).

המבקשים טענו בערעורם בעיקר כי בית המשפט קמא התעלם משינוי בגרסת המשיב שבכתב התביעה לא הזכיר "פטרון" של המערער שהיה מעורב במכירת הרכב, ורק בשלב מאוחר יותר עלה בעדותו.

גם אם נקבל טענה זו של המערערים בדבר השינוי (ואולי התוספת) בגרסת המשיב, קיים קושי רב להעמיד מול עניין זה את כלל שיקולי המהימנות והשיקולים האחרים שהכריעו את הכף בקבלת גרסת המשיב ודחיית גרסת המערערים.

כפי שצויין בתחילת החלטה זו, ניתנה למערערים אפשרות מלאה להפקדת סכום הערבון, וגם לאחר שלא הופקד ונרשם הערעור לדחייה, נעתרה בקשתם לארכה להפקדת הערבון. רק כשעברו קרוב ל-14 יום מחלוף המועד המוארך ניתן פסק הדין הדוחה את הערעור עקב אי הפקדת הערבון.

טענת המערערים כלפי עורך דינם לא הוכחה כדבעי, והצבעתי גם על חוסר ההגיון שבטענה זו. בכל מקרה, עניינם של טענות אלה הינו יותר בינם לבין עורך הדין.

גם כאשר יש רצון לבוא לקראת בעלי דין שכשלו בענייני פרוצדורה, לרבות איחור במועדים, הרי אין להגיע למצב בו מועדים שנקבעו על ידי בית המשפט וארכות שניתנו יהפכו ל"אות מתה" אשר ניתן להתעלם ממנה, וכי מחדלי בעל דין ייסלחו בכל עת ובלכ מצב. אם כך ננהג, יתקבע מצב בו אי קיום הוראות בית המשפט יהפוך לשגרה, ואנה אנו באים.

בנוסף, בחנתי את סיכויי הערעור ומצאתי כי אינם טובים, כפי שפורט לעיל.

אין זה המקרה בו קיימת הצדקה להשיב את הגלגל לאחור, לראות את המחדלים כלא היו, ולבטל את פסק הדין, שניתן לאחר שמערערים החמיצו את כל ההזדמנויות שניתנו להם להפקדת הערבון.

נוכח האמור לעיל נדחית בקשת המערערים לבטל את פסק הדין.

ניתנה בסמכותי כרשם היום,  כ"ז תמוז תשע"ב, 17 יולי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: